ארבץ נ' שורש - שירותי בריאות (רשת ארצית - 1984) בע"מ

פסק דין

המשיבה הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערער, ובו טענה כי המערער נותר חייב סכום של 4,886 ₪ (נכון ליום 23.12.2007), עבור טיפולי שיניים אותם ביצע במרפאתה. המערער קיבל רשות להתגונן. בית משפט קמא (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) קיבל את התביעה, וחייב את המערער בתשלום הסכום האמור. כן חייב את המערער בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ₪. המערער אינו משלים עם פסק הדין, ומכאן הערעור.

אין מחלוקת על כך שהמערער קיבל טיפול שיניים במרפאת המשיבה, אשר כללו התקנת 3 כתרים בפיו. המערער שילם עבור שני חלקים של הטיפול, המבנים והשתלים. הסכום הנדרש הוא עבור החלק השלישי, הכתרים. טענת המערער בבית המשפט הייתה כי הבין שהסכום שנדרש ממנו בשלב הראשון הינו התשלום הכולל עבור שלושת חלקי הטיפול, ולא ידע כי יידרש לשלם תשלום נוסף עבור הכתרים. מטעם המערערת העידה גב' שונטל כהן, מנהלת המרפאה בה קיבל המערער את טיפולי השיניים. גב' כהן העידה כי הכתרים מותקנים מספר חודשים לאחר התקנת השתלים. השתלים אינם מכוסים על ידי חברות הביטוח, אולם לעיתים מוכנות הן לכסות את הכתרים. לכן הבחינה בין חלקי התשלום. כאמור בפסק הדין, גב' כהן הייתה "נחושה בעמדתה" לפיה הסבירה למערער את מהלך הטיפול ואת העלות הכוללת. היא הפנתה למסמך תכנית הטיפול שצורף לתצהירה וטענה כי מסמך זה נמסר על פי שגרת העבודה למטופל, בנוסף להסברים בעל פה שניתנים לו. המערער טען, כי דבר לא הוסבר לו, וכי לא נמסרה לו תכנית הטיפול אלא חשבונית בלבד. בית משפט קמא קבע, כי "סביר להניח" שהמערער היה מודע לתכנית הטיפול בכללותה ולא החל לשלם סכום כה גדול מבלי שהוסברה לו העלות הכוללת. בית המשפט ציין, בהקשר זה, כי המערער הקפיד לקבל הצעה בכתב לטיפול נשוא התביעה ממרפאה אחרת, ששקל לפנות אליה על מנת לעבור בה את הטיפול האמור. בסופו של דבר, בחינת העדויות של גב' כהן ושל המערער הביאה את בית המשפט למסקנה, שלא נומקה על ידו, כי כשלעצמן "יתכן והיה מקום לראות את כפות המאזניים כמאוזנות". עם זאת, פסק בית המשפט לטובת המשיבה, בין היתר משום שהמערער סרב למסור את פרטיו של "רב" או "בורר" שהביא עימו למרפאה על מנת שישמע יחד עימו את עמדת המשיבה, לאחר שנתגלע ביניהם הוויכוח נשוא התביעה, ויחווה את דעתו. המערער טען כי אותו אדם אינו מעורב בעניין וחבל לו להבטיל אותו מתלמודו. בית המשפט לא חייב אותו למסור את פרטיו על מנת שהמשיבה תוכל להביאו לעדות, על אף שהמשיבה ביקשה להורות על כך, אולם הזהיר את המערער כי אי הבאתו עלולה לפעול נגדו בשלב שקילת הראיות. ואכן, בסופו של הליך מצא בית המשפט כי יש באי העדת האדם ששמע את השיחה בינו לבין גב' כהן כדי להכריע.

בערעור טוען המערער כי בית המשפט קמא טעה בכך שהתעלם מן העובדה שהטיפול אותו קיבל כלל אינו ניתן לכיסוי באמצעות חברת הביטוח וכי לא הותנה ביניהם כל תנאי למקרה שהחברה לא תשלם. לפיכך, אין ממש בטענת המשיבה לפיה הפרידה בין שני חלקי הטיפול מתוך ניסיון לברר האם חברת הביטוח תהיה נכונה לכסות את עלות הכתרים, להבדיל מעלות המבנים והשתלים. עוד טוען הוא כי לא היה זה מן הראוי ליתן משקל כלשהו לאי הבאת אותו חבר לעדות, שכן לאותו אדם לא היה קשר לעניין והוא לא נקט כל עמדה בוויכוח שהתנהל בינו לבין גב' כהן. ועוד טוען הוא כי שגה בית המשפט קמא בכך שהתעלם מעדותה של גב' כהן, ולפיה "יכול להיות שהייתה אי הבנה, יכול להיות שכשהוא שילם את ה- 10 אלפים שקלים האלה הוא חשב שזה כולל את המבנים השתלים והכתרים והכל". אלה עיקר טיעוני המערער.

בתשובתה מפנה המשיבה לעדותה של גב' כהן ולפיה הודיעה למערער על דחיית הבקשה לכיסוי ביטוחי של הכתרים מטעם חברת הביטוח, ועל כך שהמערער עמד על ביצוע מכלול הטיפולים תוך שהוא מודיע לה כי במקביל יערער על החלטת חברת הביטוח, וכי אם ידחה ערעורו, יעמוד בתשלום בעצמו. עוד מפנה המשיבה לעדותה של גב' כהן בכל הנוגע לנוכחות אותו "רב", אשר לאחר ששמע את דבריה ואת דברי המערער אמר כי השתכנע בצדקת המשיבה. משכך, היה על המערער להביא אותו אדם לעדות, ושנמנע מכך, פועל הדבר לחובתו. מאחר שבית המשפט העמיד את המערער על ההשלכות הראייתיות העלולות להיות להימנעות זו, אין הוא יכול עתה לבוא בטענות על כך.

לא מצאתי עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא. המדובר בהכרעה עובדתית, שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה. בית המשפט התרשם מנחרצות עדותה של גב' כהן, לפיה הסבירה למערער חזור והסבר את מהלך הטיפול ואת העלות הכוללת. דברים אלה נאמרו על ידה גם לאחר שהעירה על אותה "אי הבנה" שיתכן והייתה, ומעדותה עולה כי היא משוכנעת שגם אם הייתה אי הבנה כזו, הסבריה הסירו אותה. כך גם ניתן להתרשם משגרת עבודתה של המרפאה, שאין סיבה לחשוב כי הופרה דווקא בעניינו של המערער. בית משפט קמא לא פרט בהרחבה את מסקנותיו, אולם בסופו של דבר קבע כי סביר להניח כי המערער היה מודע לתכנית הטיפול ולעלות הכוללת, הן בהתחשב בעדותה של גב' כהן והן מתוך התרשמותו מהתנהלות המערער עצמו, כפי שפורטה לעיל. בית המשפט לא קבע כי כפות המאזניים מעוינות אלמלא הימנעותו של המערער מחשיפת זהותו של אותו אדם שנלווה אליו למרפאה לשם ליבון המחלוקת, אלא כי "יתכן והיה מקום" לראותן מעוינות. גם לו נכון היה כי בית משפט קמא היה מפרט את מסקנותיו ומנמקן, הרי שבצדק הגיע למסקנה, כי לאי הבאתו לעדות של אותו אדם יש משקל לחובת המערער. גרסתה של גב' כהן הייתה כי במהלך אותו דיון התערב החבר, ולאחר ששמע את הדברים העיר כי הצדק עימה. המדובר בגרסה בעלת משמעות, שניתן היה בקלות לבררה ולהביא ראיה לסתור באמצעות אותו עד. משנמנע המערער מלהעידו או למסור את פרטיו למשיבה, הביא בחשבון כי העניין יזקף לחובתו, כפי שהתריע בית המשפט בפניו במהלך הדיון. ניתנה, אפוא, למערער, הזדמנות לשוב ולשקול את עמדתו, ואת מחירה שילם מתוך מודעות מלאה.

נוכח כל אלה הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ₪. הסכום יועבר לידי ב"כ המשיבה מתוך הערבון שהפקיד המערער, ויתרת הערבון תוחזר לידיו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר ב תשע"א, 04 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.